<h1>הגהות שערי דורא סימן פ"ב</h1>
<h2>דף לט:</h2>
(שני ד"ו פסק) חלב שחלבו גוי א)ואין הישראל רואהו אפי' אין בהמה טמאה בדיר אסור דלא ליפוק חורבא מיניה ופורץ גדר ישכנו נחש כך פי' רש"י ב)ור"ת הי' מתיר לרבי אליעזר משאנץ שהיו לו רחילות חולבות ברפת שלו מאחורי ביתו והיתה שפחתו חולבת והולכת בלא ראיית ישראל ואעפ"י שהיה מותר דבר מכוער הוא לעשות כן לכתחלה. ולא קיי"ל כבני רומי שהשיבו לרב שר שלום גאון דהיכא דידוע דליכא שום דבר טמא בעדרו שמותר החלב של גוי דל"ש לאסור משום גיעולי גוים ולא משום מגע גוי. ומשום תערובות ליכא למיחש דהא ליכא שם דבר טמא. ותנן (פא"מ דף ל"ה) אלו דברים אסורים ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו [ותנן (שם דף ל"ט) ואלו דברים שמותרין באכילה חלב שחלבו גוי וישראל רואהו] ומסיק (שם) תנינא להא דת"ר יושב ישראל בצד עדרו של גוי וגוי חולב ומביא לו ואינו חושש [והוינן בה האי חלב ה"ד ג)אי דליכא דבר טמא בעדרו אע"ג דלא חזי ליה שרי. ואי דקא חזי ליה פשיטא (דשרי) אע"ג דאיכא שם דבר טמא מותר [ומסיק לא צריכא] [ומשני לעולם] דאיכא דבר טמא בעדרו. וכי קאי קא חזי ליה וכי יתיב לא חזי ליה. מהו דתימא כיון דכי קא יתיב לא חזי ליה ליחוש דלמא מייתי (חלב טמא) ומערב ביה. קמ"ל כיון דכי קאי קא חזי ליה אירתותי מירתת ולא מערב ביה עכ"ל הגמ'. משמע דכי ליכא דבר טמא בעדרו מותר אע"ג דלא חזי ליה ולא קיימ"ל הכי. ומיהו רבינו שמחה בסדר עולם שלו כתב באחד שחלבו לו חלב בבית הגוי וראה מתחלה והלך לו הישראל והתיר החלב חדא שלא היה בעדרו דבר טמא כלל. ועוד דמירתת הגוי דהשתא אתי ישראל ויראה אותו. [שערי דורא הלכ' גבינה וחמאה וחלב של גוים סימן פ"ב]. א) (כ"י אקספארד). וצריך שיהא הישראל שם בשעת שמתחיל לחלוב ויראה שאין בכלי שום דבר ואח"כ אם יוצא ונכנס מותר, ואין חילוק להתיר היכא שחלבו גוי לצרכו, סמ"ק רכ"ג. הגה מהר"ף על סמ"ק זה לאפוקי מאותן בני אדם שמתאכסנאים בבית נ' ומוצאים חלב שחלבו נ' לצרכו. ואוכלין אותה דוודאי איסורא קעבדי דכיון שחלבו נ' ואין ישראל רואהו מתחילת החליבה אסור בכל ענין עכ"ל. ב)0ור"ת הי' מתיר לר"א משאנץ כן המנהג שמניחין שפחות לחלוב ברפתות שבבית ואין ישראל רואהו כלל ואפשר משום דהאידנא ל"ש כלל דבר טמא שחולבין ממנו. אמנם חלב שחלבו נ' מבהמה שלו לא שרינן כלל אא"כ ישראל רואהו מהרא"י ז"ל. ג)0אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא. יש מוכיחין מכאן דאם ברור לנו דאין בהמה טמאה בעדרו. מותר ליקח חלב מאותו נ' אפי' אין הישראל רואהו. וטעות הוא בידם דא"כ הו"ל להקשות אי דליכא דבר טמא בעדרו למה לי ישראל יושב בצד עדרו. אלא ה"פ אי דליכא דבר טמא פשיטא דביושב בצד עדרו סגי ליה. לכך יש להחמיר ולהצריך להיות שם ישראל בתחלת החליבה פן יערב או ישים הגוי חלב טמא בכלי קודם שיראה ישראל מרדכי פא"מ. מו"ה עוזר מיחה לאחד שהי' לו פרה בבית יהודי שהי' חרב והגויה הלכה וחלבה לבדה ואעפ"י שהי' במבוי יהודים. (ד"ק הגה מסמ"ג חולבת אשה לתוך כלי ומותר אבל אסרו חכמים לגדול לינק מן השדים ע"כ).
